מאמר: ענת צחור
תורת הבודהה, הדהרמה, הינה רפסודה לחציית נהר החיים. הבודהה מצביע על דרך האמצע כדרך לשחרור מכבלים ודפוסים דרך אי אחיזה במציאות המשתנה, זוהי דרך שבה מתפתחות איכויות של תבונה וחמלה המסייעות בהתמודדות עם עליות ומורדות החיים.
לפתור את סבך הקיום – תורת הבודהה
הבודהיזם במקור אינו דת אלא תפיסה ודרך חיים, נקודת מבט המשחררת מדפוסים וכבלים הגורמים לסבל ומכאוב.
הבנה ותפיסה נכונה של תהליך השחרור יובילו למימוש טבענו האמיתי, נטיב עם עצמנו ועם כל הסובב אותנו, ונחייה מתוך הכרה ומודעות חיים אורגניים עם כל אשר קיים.
תורת הבודהה, הדהרמה, המכונה דרך האמצע, מובילה את ההולך בה להתפכחות ולראייה ניכוחה של עולם התופעות.
מטרת המסע היא ניתוץ תפיסות האוחזות באשליות ותעתועים.
זו דרך ששואפת לאיזון ופתירת מצבי השניות שמטלטלים את חיינו.
הבודהיזם מזהה את עולם התופעות כעולם של שניות, עולם ארעי, לא קבוע ומשתנה, ומכיוון שתכונות אלו של אי יציבות מאפיינות את עולם התופעות תמיד נשאף למצוא בו את שיווי המשקל ואת האיזון.
בעולם של תנועה בו אין ביטחון מחפש האדם את חוף המבטחים. חוף זה מכונה נירוואנה בתורה הבודהיסטית, זהו מצב אופטימלי של איזון ושיווי משקל המאופיין כמקום בטוח ושלו.
הבודהיזם מתאפיין בצורת ראיה ותפיסות שדרכן ניתן לפענח את עולם התופעות, הווה אומר את עצמנו.
הבודהיזם הוא כלי ולא אידיאולוגיה, עזר עבור האוחז בו לחצות את נהר החיים.
הבודהיזם הינה דרך מעשית
הבודהה הציע דרך מעשית לפתור את סבך הקיום, לא די לדעת את התורה אלא ליישמה. לא די להבין את הלימוד דרך האינטלקט והרגש, את תורת הדהרמה (התורה הבודהיסטית) יש לחוות.
הבודהיזם חותר לישום ומימוש בכל רגע ורגע למען השגת ידיעה אמיתית של המציאות, ידיעה זו היא זו שמניעה לשינוי והיא השינוי.
הדרך מהווה גשר בין תפיסת המציאות לבין המציאות, והדרך מציעה לנו כלי מעשי המוביל לחוף מבטחים.
הדרך הבודהיסטית משולה לרפסודה, כלי ועזר שיש לעשות בו שימוש, ליישמה בחיי היום יום, אך אין להמשיך ולהיאחז בה לאחר שנוצלה כראוי.
אי אחיזה היא בסיס התפיסה הבודהיסטית. הבודהיזם מנתץ תפיסות, הוא מציע פרדיגמות ומיד מכלה אותן.
משל הרפסודה
תרגום חופשי מאנגלית מתוך סוטרת משל הנחש מקובץ המאג'הימה ניקאיה:
תארו לעצמכם, אדם יוצא למסע ובדרכו הוא פוגש נהר רחב שמימיו גועשים ומציפים את החוף. הוא מבחין שהגדה השנייה של הנהר נעדרת סכנות, אך אין לא סירה לחצות גם לא גשר.
מהרהר האדם: זהו נהר רחב וגועש והחוף מפחיד ומסוכן, והנה החוף שמנגד בטוח.
אין פה סירה לחתור את הנהר, אף לא גשר לחצות לגדה השנייה, נניח שאאסוף קני סוף, ענפים ועלווה ואקלע מהם רפסודה.
ואותו אדם אוסף זרדים, קני סוף, ועלווה וקולע מהם רפסודה.
נישא על הרפסודה, ובעזרת ידיו ורגליו חותר ומגיע לגדה השנייה.
בחצותו את הנהר והגיעו אל החוף הוא חושב: הרפסודה הזו היתה לי לעזר רב, היא נשאה אותי וכך יכולתי להגיע אל החוף שמנגד. אם כך, לאחר ששירתה אותי, האם עלי להרימה ולשאת אותה על ראשי או על כתפיי לאן שלא אלך?
והתשובה שמתחייבת היא כמובן, שלא.
עליו להניח בתבונה את הרפסודה ולא לשאתה ושלא תהיה עליו למעמסה. ובעשותו כך הוא עושה בדיוק את שעליו לעשות.
בדיוק כך היא הדהרמה, תורת הבודהה, משולה לרפסודה, מטרתה לסייע בחציית הנהר ואין להיאחז בה אך ורק לשם היאחזות. הדהרמה היא כלי שימושי לחציית הנהר אל חוף מבטחים.
הדהרמה היא תורה מעשית
הבודהיזם במהותו הוא לימוד פונקציונאלי ולא תורה אידיאולוגית המושתת על אמונות.
הבודהיזם טוען כי אמונות ותפיסות הן דפוסים שחרוטים עמוק בתת מודע שלנו ולכן קשים להסרה. כל הקיום שלנו הוא תוצר של מחשבה, כל התרבות וההתנהלות האנושית מונעות מתפיסות ואמונות שצרובות עמוק בנבכי התודעה.
הבודהיזם, דרך פרקטיקה מעשית מציע לנו את האפשרות לשרש אמונות, דפוסים ומשקעים שצרובים בתת מודע, הווה אומר לשחרר עצמנו מהנטל הכבד ביותר שהוא למעשה עצמנו. השחרור מהנטל הינו שחרור מפחדים, מיצרים, מדחפים ומחשבות ומתפיסות מטעות.
התורה הבודהיסטית מציעה להוביל אותנו לחוף מבטחים, מקום קדום ופשוט, מצב ראשוני שנמצא בנבכי הנפש האנושית, מקום בו לטלטלות החיים אין אחיזה עלינו, זהו הנצח, מקור הדברים שממנו באים ואליו חוזרים.
הבודהה מדגיש כי עלינו להיות קלים בגישה שלנו לחיים, לדעת בצורה הגיונית מתי עלינו להיאחז בדבר מה ומתי עלינו לשמוט ולוותר.
הדרך מראה לנו כיצד לפתח תבונה שתסייע לנו בהתמודדות עם עליות ומורדות החיים. להבין ולחיות את עולם התופעות בחכמה וברגש על מנת להטיב עם עצמנו ועם כל הסובב אותנו.
