מאמר מאת: איתי אהרה

האלים ההודים והיוגה

היוגה מגיעה אלינו מהודו, בעקבות זאת כרוכה מדורת היוגה בתרבות הודו. חלק חשוב מתרבות זו הם הסיפורים על האלים ההודים השונים והרבים. אפשר למצוא הדים לסיפורים אלו בחלק מהשמות של התנוחות (אסנות) של היוגה. מעניין יותר הוא המקום שתופסים האלים ההודים בתפיסת העולם שמאפיינת היום את היוגה.

קרישנה

ניתן להצביע לדוגמה על דמותו של קרישנה הנחשב בדרך כלל להתגלמות (אווטר) של האל וישנו.

לקרישנה יש תפקיד מרכזי בתוך מה שמכונה מסורת היוגה בעיקר בעקבות היותו הדובר העיקרי בטקסט החשוב הבהגוודגיטה. טקסט זה הוא למעשה דרשה שמוסר קרישנה ללוחם ארג'ונה ובדרשה זו הוא מציג עקרונות חשובים מהפילוסופיה ההודית. תוך כדי כך הוא גם מציג מספר מושגים שהפכו להיות חלק מהדרך בה מסורת היוגה מגדירה את עצמה: כמו קרמה יוגה (יוגה של פעולה – כלומר יש להתמקד בפעולה ולא בפרי שלה), בהקטי יוגה (יוגה של דבקות – כלומר יש לעשות את הכול מתוך דבקות ואהבה באל שהוא במקרה זה קרישנה/וישנו) ועוד מושגים נוספים. לדעתי לא ניתן להבין עד הסוף את הבהגוודגיטה מבלי להבין את דמותו המיתולוגית של קרישנה שהינה דמות שובבה וערמומית. בעקבות היכרות זו עם דמותו של קרישנה יש להבין גם חלק מהאמירות של הבהגוודגיטה בדרך כאמירות ערמומיות, לעיתים אירוניות ולא תמיד כאמת צרופה.

גנש

דמותו של גנש (או גנשה בהגייה הסנסקריטית) הינה דוגמה נוספת לקשר החזק בין המיתולוגיה ההודית להתפתחות של מסורת היוגה. גנש הינו האל בעל ראש הפיל וכמו הפיל המזיז מכשולים בעזרת החדק שלו גם גנש מתואר כאל אשר המזיז ומפנה מכשולים. בעקבות כך הוא מופיע בכניסה לבתי עסק רבים בהודו והוא נחשב לאל שמביא הצלחה ומזל טוב, שהרי הוא מפנה את המכשולים שמפריעים להצלחה. גם במרכזי יוגה רבים ישנו מקום מרכזי לאל גנש והוא נחשב למי שעוזר לפנות את המכשולים הפיזיים והמנטליים בדרך לביצוע היוגה.

שיווה 

דוגמה אחרונה וחשובה לשילוב בין סיפורי האלים ההודים לבין מסורת היוגה היא דמותו של האל הגדול שיווה.

שיווה הינו אל המופיע בדמות של פרוש (סאדהו). הוא יחף, על גופו רק עור נמר המכסה את חלציו. הוא בעל שער ארוך ובכלל כל תיאורו הוא של דמות אשר עזבה את התרבות הממוסדת.

שיווה מכונה גם היוגי הגדול והוא נחשב למי שלימד את מסורת ההטהא יוגה לבת הזוג שלו – פארווטי. אבל הקשר של שיווה ליוגה הוא יותר מעניין מאשר תיאורו כמורה מיתולוגי שלימד תפיסה מסוימת המכונה יוגה. ראשית, העובדה ששיווה מתואר גם כמורה של היוגה וגם כפורש מצביעה על הקשר החזק בין היוגה לבין הפרישות.

אחד השימושים הראשונים בהודו למילה יוגה (שמשמעותה חיבור) היה כדי לציין את הפרקטיקה שביצעו הפרושים השונים ולא כדי לציין מסורת ספציפית. כמו כן, היחסים בין היוגי הגדול לבין בת הזוג שלו יכולים להוות מודל מעניין לכל מי שמבקש לעסוק ביוגה או בפרקטיקה מדיטטיבית אחרת שמקורה בהודו.

שיווה מסמל, בין השאר, את העצמי הטהור – העצמי שאינו מחשבה, גוף או פעולה אלא הוא אך ורק נוכחות. לעומתו פארווטי מסמלת את עולם התופעות אשר כולל את הדברים הפיזיים, את גוף האדם ואפילו את המחשבות שלו.

שיווה ופארווטי 

הסיפורים על שיווה ופארווטי מתארים יחסים מאוד סוערים בין בני הזוג: לעיתים פארווטי משתוקקת לשיווה והוא מסוגר בתוך המדיטציה ואינו מתייחס אליה ולעיתים פארווטי מסתגרת במדיטציה ושיווה הוא זה הבא לחזר אחריה. ניתן לראות כאן תנועה של עולם התופעות – הוא פארווטי – לעבר העצמיות והנוכחות הטהורה – שהיא שהיווה – ולהפך, ניתן לראות גם יציאה מהנוכחות הטהורה לעבר עולם התופעות.

 

תנועה זו המופיעה בסיפורים המיתולוגיים על שיווה ופארווטי יכולה לתרום להבנה של מתרגל היוגה את עצמו ואת התהליך שהוא עובר. מצד אחד גופו ומחשבתו נעים לקראת הרגע של הנוכחות הטהורה ומצד שני הוא נפתח כל הזמן לעבר הקיום האקטיבי בעולם התופעות. המתרגל יכול לקבל תנועה זו לתוך חייו ולא לנסות להתכחש לאחד מהכוחות המניעים אותה. בדרך זו הוא מקבל סוג של "חיי זוגיות דינאמיים" של העולם עם החריגה ממנו, כמו בזוגיות של שיווה ופארווטי. כך המיתולוגיה הופכת להיות לא רקע מושגי לתרגול היוגה אלא גם סוג של כלי המאפשר להעמיק לתוך התובנות הנמצאות בתרגול הפיזי.

 

איתי אהרה: MA בפילוסופיה מאוניברסיטת ת"א. מרצה ומנחה סדנאות בהגות ההודית, דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון, מתמחה בפילוסופיה הודית, פילוסופיה השוואתית ופילוסופיה של המיסטי. מלמד פילוסופיה הודית בקורסי המורים ביוגה סטודיו. לאתר של איתי: http://itay-ehre.weebly.com