בבקשה, קראו לי בשמותי האמיתיים / טיך נהאת האן

אל תאמרו שאעזוב מחר,
כי אף היום הנני בא.
הביטו לעומקם של דברים, הנני כאן בכל רגע,
כניצן על ענף,
כציפור בעלת כנפיים שבירות
הלומדת לזמר בקינה החדש,
כזחל על גביע הפרח,
כיהלום המסווה  עצמו בסלע.
אני עדיין מגיע על מנת לצחוק ולבכות, לפחד ולקוות.
קצב ליבי הינו מחזור החיים והמוות של כל הנמצא.
הנני חרק בר-יום המשנה את גלגולו על מי הנהר,
ואני הציפור שבבוא האביב ניזונה מחרק הבר-יום.
אני הצפרדע השוחה בשימחה בבריכת המים הצלולים,
ואני גם נחש-עשב הזוחל בדממה לעברה על מנת לאכלה.
אני הילד באוגנדה, כולי עור ועצמות,
רגלי דקות כקנה סוף,
ואני סוחר הנשק המוכר כלי מלחמה לאוגנדה.
אני הילדה בת השתיים עשרה, פליטה בספינה רעועה,
המטילה עצמה ביאוש אל המים לאחר ששודד ים אנס אותה,
ואני אותו שודד ים, ליבי עדיין לא הבשיל לראות ולאהוב.
אני חבר מפלגה ולי הרבה עצמה,
ואני האדם המשלם את "חוב הדמים" לעמו,
גוסס במחנות עבודה.
השמחה שלי כה חמימה, פרחים מלבלבים מקרינתה.
כאבי הוא כמו דמעות הנהר, הגודש את ארבעת האוקינוסים.
בבקשה, קראו לי בשמותי האמיתיים,
כדי שאשמע את בכיי וצחוקי בו בזמן,
בכדי שאוכל לזהות את השמחה והעצב כאחד.
בבקשה, קראו לי בשמי האמיתי,
בכדי שאתעורר,
ובכדי שדלתות ליבי יהיו פתוחות לרווחה,
שערי החמלה.

תרגום: ענת צחור