שני זאבים – אגדה אינדיאנית על תורת הנפש
מסופר, בקרב בני הצ'ירוקי, על אחד מזקני השבט שישב עם נכדו וסיפר לו על קרב המתחולל בתוך בני האדם.
הוא אמר: "נכדי, הקרב המתחולל בתוך כל אחד מאיתנו הוא בין שני זאבים.
זאב אחד הוא רע: כעס, קנאה, קנאות, צער, חרטה, השתוקקות ותאווה, גבהות הלב, רחמים עצמיים, רגשות אשם, טינה, רגשי נחיתות, שקרים, גאוות שווא, רגשי עליונות ואגו.
הזאב השני הוא טוב: שמחה, שלווה, אהבה, תקווה, רגיעה, ענווה, חביבות, טוב לב, אמפתיה, נדיבות, כנות, חמלה ואמונה."
הרהר הנכד בדברי סבו לזמן מה ואז שאל: "מי משניהם מנצח?"
ענה הצ'ירוקי הזקן בפשטות: "זה שאתה מזין."
תרגום: ענת צחור
מוסר השכל: מה שמזינים – צומח, ומה שלא – דועך
בדיוק כמו בטבע , מה שמוזן, גדל. מה שמקבל מים ואור מתפתח, פורח ומתחזק. ומה שלא מקבל הזנה, נובל, מתייבש, ולבסוף נעלם.
כך גם בתודעה שלנו: רגשות, מחשבות ודפוסי התנהגות שאנו חוזרים אליהם, שמקבלים תשומת לב, אנרגיה ותגובה, הם אלה שמתחזקים בתוכנו. אם נמשיך להזין רגשות של כעס, תאווה, אשמה או פחד, הם יתפשטו וישלטו בנפש. אבל אם נבחר להזין חמלה, הבנה, סבלנות, תבונה, מוסר ויושרה – הם יעמיקו שורש ויהפכו לטבענו.
מה שלא נזין ייחלש וידעך. גם רגשות קשים, אם נפסיק להילחם בהם ונתבונן בהם בשקט בלי להאכיל אותם במחשבות נוספות ובתגובות, הם ילכו וידעכו.
המודעות היא זו שמאפשרת לאדם לבחור ולהחליט במה להזין את נפשו ותודעתו.
מה שתזין – יגדל, ומה שתזניח – ידעך; כך נבנית הנפש, כך נבראת המציאות.
