המלצות ורשמים – ריטריטים וסדנאות יוגה ומדיטציה

חזרה. רעש רעש רעש,אבק. הנשימה כבדה.
הפעם המפגש נכון יותר,שקט. מקשיב,שם לב לרצון לשנות. הפעם רק רואה את הרצון, לא פועל לא אומר, רואה. זה עובר. שקט כל כך ברעש גדול.
ישנתי, קצת.
יושב. חוזר לאולם. הכל מהדהד כל כך חזק.
כל כך נכון. רואה את ההשתוקקות, שתישאר, רק רואה.
יודע בידיעה שהכל ידעך ויעלם בקרוב. זה בסדר, זה שקט.

אני לא מוצא את המילים ולא יודע כך כך מה אני מנסה להגיד. אבל היה לי חשוב לכתוב לך. גם אם זה קשה ובעיקר כי הדמעות מסתירות לי את המסך.
המסע היה שונה אבל הוא תמיד אחר.
אני לא יודע מה אבל מרגיש עמוק יותר או מדויק יותר. יש איזה חיבור לתובנות שעלו בעבר ועלו שוב והפעם היו בהירות יותר. איזה מסע.

זכות גדולה ללכת בדרך ללא שביל.
זכות גדולה לתרגל ויפסנה.
זכות גדולה להיות תלמיד שלך. תודה.

5 ימים על כרית. 5 ימים בלי לדבר, בלי לשמוע מוסיקה, בלי רשתות חברתיות, בלי חברים או משפחה. 5 ימים רק לעצמי.
אבל לא סתם לעצמי אלא בחקירת שתי וערב על מי זה העצמי הזה? מי יש בתוכי שהוא אני?
באותם חמישה ימים, מהכרית עליה ישבתי, טיילתי בכל העולם, יצאתי למסעות ותמיד חזרתי. אני חושב שתמיד חזרתי שונה מהדרך בה יצאתי.
באותם חמישי ימים על הכרית, חוויתי עונג וגם סבל. ראיתי מראות שכבר שכחתי, שמעתי קולות ישנים, הבחנתי מה גורם לי להיות מתוסכל ומה מכעיס אותי.
הבנתי מה אני דוחה מעליי ולמה אני משתוקק. התמודדתי עם פחדים ישנים שכבר אינם רלוונטיים, ועם אמונות חדשות שאספתי בדרך. אספתי את עצמי בכל פעם מחדש. הרכבתי שוב את הפאזל הזה. את עצמי. המונח הזה, "עצמי", גם הוא בעיה לא קטנה אבל זה כבר לפעם אחרת.
ישנתי מעט, אכלתי מעט, ישבתי הרבה. רגעים קסומים שאני מאד רוצה לחוות שוב.
לא משנה לאן הפלגתי או לאן הגעתי, תמיד הגיע פעמון הקסם שדרש ממני לחזור ולפקוח עיניים.
לעתים זו הייתה הצלה ולעתים גדיעה של טריפ טוב.
בפעם הבאה, 10 ימים או חודש במנזר….מי יודע??
תודה לענת על החוויה והעוצמה הנפלאה שבך.

הריטריט חיזק לי את כוחה של המדיטציה בתרגול, וטען אותי באנרגיה חדשה, להמשיך ללמוד ולתרגל.
תודה רבה למתרגלים לידי, ולך ענת על החזקת המרכב בצורה מדויקת.

בין שאר המתנות שקיבלתי בריטריט, הייתה זו שגילתה לי שאפשר להסתכל מחדש על קושי, אתגר ואפילו על כאב. הם לא חייבים להיות מקומות שבורחים מהם, הם יכולים להיות מגניבים וחברים נאמנים למסע.

ממדיטציה למדיטציה, מתגלה בפנים מעין עמוד שדרה פנימי שמאפשר את היכולת להתמסר לקושי, לדעת שאני מסוגל לאתגר, ולהתבונן (לפעמים אפילו בסקרנות) על הכאב, לדעת שאני יכול לבחור, עד כמה להכנס לתוכו ומתי מגיע הרגע לעזוב.

זאת מתנה שמלווה אותי יום יום.

ב16.7 נכנסנו לחללית וטסנו לכוכב לכת אחר האחיות מציון, שם התקבלנו על ידי השמש ענת והתחלנו לבצע את משימות האסטרונאוטים.

המסע שעברנו מטלטל ומיצב אותנו במחוזות שלא חווינו, והמטען שנישא איתנו ינחה את חיינו בדרך חיובית יותר.

וענת תשאר של כל אחד מאיתנו ברגעים טובים ופחות טובים.

הויי.לא אויי. כמה טוב יכולה להיות מציאות הווה.

א י ת כ ם. שלמה.

יושבת בביתי, ויודעת בי קיומו של יקום מקביל שמתרחש ממש כעת בהוויתו הפלאית. ולמרות ששהיתי מעט מהמעט, איכויותיו מוטמעות בי ומהלכות קסם… מי יתן שישאר מזה עוד ועוד 🙏🏼

תודה על חוויה מיוחדת במינה להיות שוב תלמידה חדשה. תודה לתלמידים הותיקים
שהיוו עבורי השראה. מהר מאד חשתי את חשיבות רוח תלמידי השורות הראשונות 🙏🏼
תודה לענת על הובלה נדיבה ובהירה.
תודה על כמה תובנות יקרות שלוקחת עימי, כמו ההבנה בנחיצות שחרור והרפיית גבי באופן שיאפשר לי להיות. לא זוקפי הגב הם העניין, אלא פיתוח התודעה, ובהשאלה למרחבי חיים נוספים.

תודה לכולם. ❤

ויפסנה היא מסע לאמיצים. קשה קשה אבל מתגמל בצורה אין סופית. זה מסע שהולך איתי כל יום, שזור בתנועותיי בעולם. ויפסנה היא אפשרות להרחבת תודעה, לצליחת מצבים קשים בצורה חדשה ובהירה.
ענת היא עומדת בראש המסע, היא מורה אמיתית, בכל המובנים.
מורה מקצועית, מדויקת, אותנטית. מעבר לכך שהיא המורה, היא דוגמא חיה לכל המילים שנשמעות מפיה. היא הולכת את התורה אותה היא מדברת. היא מעוררת השראה ובהירות כזו שנצרבות להמשך החיים. ענת והויפסנה פועמות בי כל יום, ואני בהודיה על כך.

אני עברתי את החוויה הזו כמה פעמים בחיי וכבר מצפה לפעם הבאה. ממליצה מכל ליבי. זו חוויה שמשנה חיים!