ויפסנה היא מסע לאמיצים. קשה קשה אבל מתגמל בצורה אין סופית. זה מסע שהולך איתי כל יום, שזור בתנועותיי בעולם. ויפסנה היא אפשרות להרחבת תודעה, לצליחת מצבים קשים בצורה חדשה ובהירה.
ענת היא עומדת בראש המסע, היא מורה אמיתית, בכל המובנים.
מורה מקצועית, מדויקת, אותנטית. מעבר לכך שהיא המורה, היא דוגמא חיה לכל המילים שנשמעות מפיה. היא הולכת את התורה אותה היא מדברת. היא מעוררת השראה ובהירות כזו שנצרבות להמשך החיים. ענת והויפסנה פועמות בי כל יום, ואני בהודיה על כך.

אני עברתי את החוויה הזו כמה פעמים בחיי וכבר מצפה לפעם הבאה. ממליצה מכל ליבי. זו חוויה שמשנה חיים!

מדיטציית ויפסאנה, עין כרם – ירושלים. אביב 2024🌺 הדרך לריטריט עברה בכביש תלול שהתפתל בין הרים וגאיות, הנוף היה מגוון ומדהים ביופיו. כשנכנסנו פנימה לגנים, בשורת האביב קיבלה את פנינו בפריחות בשלל צבעים ובריח פריחת ההדרים שנישא באויר. תחושה של שמחה שקטה חלפה בתוכי, הרגשתי איך אני נכנסת בשערי ההווה ונפרדת ולו לכמה ימים מקצב החיים הרגיל. במהלך ימי הריטריט, חוויתי את הדרך הנה בתוכי , לפעמים תלולה ומפותלת, לפעמים מטפסת בין הרים וחוצה גאיות ולפעמים מפעימה ומרגשת. אף לא רגע דל אחד.
הריטריט בהנחייתה של ענת צחור הינו ללא דופי. השקט הפנימי שענת מביאה איתה, מקרין החוצה והופך לתחושת ביטחון ושלווה עבור משתתפי הריטריט. הריטריט מובנה ומתבצע בסדר מופתי ובמתן מרחב אישי לכל אחד ללא עירוב תחומים.

היכרותי עם ענת הינה רבת שנים, ובכל ריטריט מחדש אני חווה את העוצמה המוקרנת מתוכה, עוצמה המלווה ברצינות ובשקט פנימי המאפשרת עבודה פנימית מתוך אמון ותחושת ביטחון. תודה מקרב לב על הדרך🙏

"קול נשימה ודממה" כך זה נקרא, מסקרן ומעורר עניין ובשביל מי שאף פעם לא לקחה חלק בריטריט זה היה כמו קריאה ישירה לבוא, ככה הרגשתי ואני כל כך שמחה שהקשבתי.
3 ימים של התבוננות פנימית ופיזית בהנחיית ענת ורקפת.

שילוב ייחודי של צלילים, קול וגוף והכל בתוך התודעה, חוויה ייחודית במקום שקט וקסום. ממליצה בחום.
תודה ענת ורקפת ❤

תודה גדולה לענת ורקפת
על סופש קסום, מרגש, מקצועי, מעשיר, ממלא, מדויק, תומך, עוטף ומלא בתכנים חדשים, שעבד על כל החושים ביחד ולחוד.

3 ימים אחרי הסדנה
עדיין מרחפת
מחוברת לסנטר של עצמי
מיישמת בקלות ובאהבה
כל כך הרבה דברים חשובים, פשוטים, שנלמדו.
שומרת על דיוק
מחוברת לטבע
נהנית מאוכל פשוט
מלאכול בשקט
להרגיש טעמים
לטייל לאט, להריח, להקשיב.

תודה רבה על סדנה משמעותית🙏

סוף סוף אספתי את מחשבותיי כדי לכתוב לכם כאן בקבוצה כמה מיוחד ומרגש היה עבורי הריטריט.
יום ראשון וכמה לא פשוט לחזור למציאות לחיים, לחץ, מתח עצבים …
אז רוצה לומר תודה רבה רבה על חוויה אחת יחידה מיוחדת במינה בעלת עוצמה שקטה שעדיין מהדהדת בי.
תודה ענת על ההנחיה, היא זו ששמרה עלינו בשקט הזה.
תודה לכולכם שעשיתם את החוויה לכל כך מיוחדת.
ראיתי בכל אחד ואחת מכן אור מיוחד משלו וזה נתן לי השראה 🩷🙏🏻

ביום החמישי לחודש השישי לשנת הדרקון
ויתאספו להם עדת בני ישראל מכל קצווי הארץ
ויטפסו על צלע ההר בינות חורש עצי האורן
ציוץ הציפורים הנשמע כמנגינה וגו לתפארה.
וירכבו על החמור ומי בעגלה
והדרך הייתה פתלתלה פתלתלה!
ויגיעו עד פתח השער וידפקו עליו בעוז
ותפתחנה להם בנות השתיקה
ויעמיסו את המטלטלין וישכנו לבטח בחדרים הקטנים הצנועים.
ויהי קול המתבשר בצליל הרך,
הגיעה שעת הכינוס באולם הצח
ויתכנסו האנשים יחדיו
ותקבלנה את פניהם הפיות
היושבות על מצע רך.
ותהיי הענת שותקת ועל ראשה כתר
ורקפת חובקת כלי מיתר
ויהי קול השקט רועם ואין אומר דבר
ותנחינה אותם הפיות, ותספרנה להם את אשר עובר
ויהי זאת בלהט וכל זאת חקוק על אבן הבהט.
ויוכרז ביום ההוא קול הנשמה וקול הדממה.
וישבו האנשים יחדיו ולא ידעו את נפשותיהם
ויקשרו קשר עין, יען לא ידעו את שמותיהם!
ויתקשרו בינהם דרך האור והצליל העובר בינהם.
ותהי זו רק ההתחלה
לשלושה ימים של הכלה
וכל המעוניין לדעת את המשך ההרפתקאה
הרי זה רשום בדברי הימים הללו.
תודה.

5 ימים על כרית. 5 ימים בלי לדבר, בלי לשמוע מוסיקה, בלי רשתות חברתיות, בלי חברים או משפחה. 5 ימים רק לעצמי.
אבל לא סתם לעצמי אלא בחקירת שתי וערב על מי זה העצמי הזה? מי יש בתוכי שהוא אני?
באותם חמישה ימים, מהכרית עליה ישבתי, טיילתי בכל העולם, יצאתי למסעות ותמיד חזרתי. אני חושב שתמיד חזרתי שונה מהדרך בה יצאתי.
באותם חמישי ימים על הכרית, חוויתי עונג וגם סבל. ראיתי מראות שכבר שכחתי, שמעתי קולות ישנים, הבחנתי מה גורם לי להיות מתוסכל ומה מכעיס אותי.
הבנתי מה אני דוחה מעליי ולמה אני משתוקק. התמודדתי עם פחדים ישנים שכבר אינם רלוונטיים, ועם אמונות חדשות שאספתי בדרך. אספתי את עצמי בכל פעם מחדש. הרכבתי שוב את הפאזל הזה. את עצמי. המונח הזה, "עצמי", גם הוא בעיה לא קטנה אבל זה כבר לפעם אחרת.
ישנתי מעט, אכלתי מעט, ישבתי הרבה. רגעים קסומים שאני מאד רוצה לחוות שוב.
לא משנה לאן הפלגתי או לאן הגעתי, תמיד הגיע פעמון הקסם שדרש ממני לחזור ולפקוח עיניים.
לעתים זו הייתה הצלה ולעתים גדיעה של טריפ טוב.
בפעם הבאה, 10 ימים או חודש במנזר….מי יודע??
תודה לענת על החוויה והעוצמה הנפלאה שבך.

המורה הכי טובה שפגשתי, ענת צחור.
מאז שהכרתי אותך, החיים שלי השתנו לטובה – התחלתי מיוגה, ולאט לאט נכנסתי לריטריטים של ויפאסנה, משם התחלתי תהליך רוחני ולא רק.

מהריטריט האחרון חזרתי לפני כמה ימים, זאת הייתה הפעם השישית שלי, המסע שעברתי הביא אותי להבנה עצומה, זה היה מרגש, חזק. לי אישית לא היה קשה ( הכול בראש ). הדרך שבה את מלמדת, עזרה לי רק לעלות, תמיד תמיד לכל שאלה שהייתה לי קיבלתי תשובה.

תמיד אני ממליצה עלייך כמה שיותר לכולם, ותמיד אומרת נכון זה לא קל, אבל עדיף לסבול כמה ימים מאשר לסבול כל החיים.

בריטריטים האלה אתם תמצאו אמת כי זה לא רק רוחני, אתם תרגישו את זה כשתחוו את זה.

תודה רבה לך על הכול, אני מאוד שמחה שהקרמה הביאה אותי ללמוד אצלך, שהקרמה גרמה לי להבין (מי אני).
אני אוהבת אותך מאוד ❤

והנה פחתה ההתרגשות מהידיעה שהעבודה מתחילה. ואני הנני לכשהגעתי, אפוף חרדה ודאגות משיהיה בסדנא.
בעוד התמקמתי תחת כרית שצבעיה ודפוס צורותיה אינם מטעמי, החלנו בסשן ראשון, ובראשי עדיין טסות המחשבות על אני ועצמי והאם נכונה פה השתייכותי.. ואז ברגע רוח קסומה שרק שיר חדש וטוב יכול ליצור, נכבשתי בצליליו של "בן אדם, עלה למעלה" ששרה ופרטה על מיתר אשה נפלאה, אוטנטית, שמשווה תחושה כמו אמא אדמה.נזרעתי אנרגיה לא ברורה. ככה משיר קטן ונצחי שבוודאי ילווה את שארית חיי.. התפרקתי מכאבים, מבדידותי.
החרדות התעמעמו, הדאגות שקטו ומעולם הפנים נכנסנו לעולם, שברובו, העשייה. הייתי שם. דרוך, מוכן, קצת סקרן ואפשר לומר שמח קמעא.
לאחר זה זמן, החלה העבודה למעמסה על גופי החלוד, הלא מאומן וראה זה פלא, בעיתוי מוחלט הגיעה אתנחתא. ואז שוב קצת מאמץ, כל אחד לפי כוחו שלו, שוב מנוחה.
ובערב, אינני בכאב. יושב, סועד וליבי ער. מימיני אישה. המדריכה. ענת שמה. כמעט לא החלפנו מילה. אבל אני והיא, שנינו, מדברים ללא הרף לאורך כל הסדנא. פניה מדברות אליך ופני שלי בוודאי כולם יודעים שאומרים את אשר בליבי.
במין כישוף שמכה כמו בסנוורים, ענת מלווה ברגעי הפשטות של החיים – רגעים של כלום ושום דבר. רגעים של ארעיות. הבסיס לצמיחה.
השעות חולפות מאליהן, והנה מסביבי חומות מנזר, טבע שזור צבע יפיפה, נוף הרי ירושליים, שני תופי מרים ושני עמודי תווך בתצורת אישה. אלא ש.. היו שם אלו מהרגע הראשון. עד שהבנתי, מה ידעתי לא ידעתי וככה הסתיימה גלולת הזמן שהלכתי ונשארתי ממשש ומחפש לצעוד איתן יחד בגינה. כי אני ועצמי שב, והכרתי בעובדה הפשוטה שיש עוד עבודה.

תודה רבה על סדנא, שניכרת בה המחשבה, הדיוק והרצון להתאים ולגעת בכולם.