המלצות ורשמים – ריטריטים וסדנאות יוגה ומדיטציה

כבר שנים שאני רוצה לצאת לריטריט ויפסאנה, בלי לדעת בדיוק מה זה. הסתדרו הכוכבים ויצאתי להרפתקה בספטמבר 2024 עם צפיות לשקט, התנתקות, ריסטארט – קיבלתי את כל זה ויותר במכפלות.

גיליתי עולם. זו חוויה עוצמתית ששילבה רוגע, שקט והתנתקות יחד עם התבוננות פנימה, והתכווננות. היו רגעים של אושר, הכרת תודה, של שלווה חיצונית ופנימית, וגם של קושי, ומשם צמיחה, ובעיקר חשיפה לעולם גדול ומרתק.

ממשיכה בימים שאחרי לחקור ולהעמיק בעזרת טכניקות שלמדתי בריטריט, ונפתחה לי סקרנות לגלות עוד – מרגישה שזה רק קצה המזלג.

אין ספק שהחוויה והלמידה השפיעה עלי כבר ביום יום שלי, שינתה משהו בי לטובה. נתנה לי הזדמנות בתנאים מאוד מוגנים שאין אותם ״בחוץ״ להגיע למודעות לגבי חלק מהתבניות הקיימות אצלי שלא קידמו אותי, להתבונן בהם, לשבור אותן ולבנות התחלה של תבניות והרגלים חדשים שיותר נכונים לי.

מודה על ההזדמנות. חוויה עוצמתית, מפתחת ובונה.

הריטריט חיזק לי את כוחה של המדיטציה בתרגול, וטען אותי באנרגיה חדשה, להמשיך ללמוד ולתרגל.
תודה רבה למתרגלים לידי, ולך ענת על החזקת המרכב בצורה מדויקת.

רציתי להודות לך. על ההזמנה/מתנה שלך.
אך בעיקר על הדרך.
היום כשאני מרשה לעצמי לפעמים להביט אחורה אני רואה את הדרך וזה עושה שקט בלב ומעלה חיוך שרק מי שהולך יבין.
הלימוד שלך לא קל…אבל הדרך שאת מלמדת מאפשרת לכל אחד לפי היכולת שלו להבין משהו, משהו שמורגש בכל תא בגוף והוא תמיד בזרימה נכונה. כמו מים זורמים שתמיד ימצאו את הדרך שלהם.
האמון שאת נותנת…זה כבר מעבר לתפיסתי, אבל חשוב לי לעצור רגע ולהודות לך על האמון שלא היה בי, וגם היום הוא מופיע ודועך כמו תופעת טבע.
מחר חג החירות, זה חג שתפס אותי עוד בילדות. אני לא יודע בדיוק להסביר אבל כנראה עניין החירות תפס אותי. על פי ההלכה חייב אדם להרגיש חירות, ולכן הסדר, כדי לאפשר לכל משפחה לדבר על זה. ביומיים האחרונים אני לא מפסיק לחשוב על הציווי הזה. הוא מתפספס בין כל מנהגי החג, ואולי זה בעצם הכי רחוק שאפשר להגיע במחשבה אינטלקטואלית. אבל מי שהלך בדרך אפילו אם ל 4 ימים יודע שיש דרך להרגיש חירות אמיתית, להיות בין חורין לתפיסתי, כמו שלפני אלפי שנים התכוונו. אדם צריך שיהיה לו כנות אומץ ומאמץ נכון להיכנס פנימה ולשחרר את עצמו מתעתועי הנפש שלו, רק כך הוא הופך להיות בין חורין. ככה כל שנה שוב ושוב עד יום לכתו מהעולם הזה.
בדרך הזאת ניסים הופכים לגלויים, ופתאום זה כבר לא נראה הזוי לחצות את הים לשניים… זה אפשרי, ראיתי אותך עושה דברים גדולים מזה.
בהגדה מסופר על ארבעת האחים, החכם הרשע, התם וזה שלא יודע לשאול. בעבר ניסיתי למקם את עצמי איפה זה שם אותי. עם השנים הבנתי שכולם נמצאים בכל אחד. לצערי ראיתי את השלושה והשפלתי מבט מול החכם. עד שנפגשנו. זה לקח כמה שנים אבל היום בעזרת הלימוד שלך אני יכול להזדהות עם החכם. יודע שזה לא תוכנה מולדת אלא עבודה ודרך לעשות.
כל המילים שאכתוב לא יתקרבו להוקרת התודה שאני מרגיש אליך. אם את לא היית מאמינה, לא הייתי היום איפה שאני. בחשבונות של השמיים הדברים נרשמים: "כל המציל נפש אחד כאילו הציל עולם או מלאו".
תודה מכל הלב🙏
חג חירות שמח 🪷

ענת יקרה מוארת ומאירה,
שנים לא השכמתי בשעה כל כך מוקדמת כמו שעה ארבע בבוקר והתייצבתי בהתכווננות,
ובהתמסרות מלאה, ל'מלאכת היום' -לריטריט ויפסנה שבהנחייתך, זו המתחילה בשעה ארבע וחצי
בבוקר ומסתיימת בשעה 21:00 במהלך 5 ימים . מבחינתי, את הצלחת לעשות את הבלתי יאומן.
באתי לריטריט, עם ידע מסוים נרכש בדרך הבודהיסטית מקריאה, מלמידה אישית ובקורסים רבים
בהם למדתי והשתתפתי, כמו mbsr , 'לשוב לעצמי, – יסודות הפסיכולוגיה הבודהיסטית, וגם 'קורס
16 הקווים המנחים לחיים', אבל גם עם חששות 'איך זה יהיה'. איתך נוכחתי לדעת שאין כמו החוויה
האישית.
בשקט וברוגע פנימי, בבטחה, בנחישות ובמסירות , מצוידת בחוכמה ובידע עתיק יומין נוכח בהווייתך.
embodied in your presence. אפשרת לי ולכל אחד מאתנו המשתתפים, להתמסר לתהליך
במלואו ולחוות חוויה לא קלה, אך מאתגרת ומופלאה.
קשה וכמעט בלתי אפשרי לתאר במילים את המהות והמשמעות והדקויות של החוויה הפסיכו-פיזית
שעברה עלי ועל שותפיי למסע לטיהור התודעה , לעגן את התודעה 'הקופצנית' בגוף בישיבה
ובהליכה ולהחזיר אותה כל פעם מחדש להיות 'כאן ועכשיו', ברגע הזה, מרגע לרגע, כפי שהיא.
לראות בתרגולי הישיבה/ישיבה/ישיבה, וההליכה/הליכה/הליכה, את 'המיינד המתבונן בחמש מכשולי
התודעה, הנפגשים עם ששת פתחי החושים, ולתייג את כל העולה כפול 3 פעמים: ראייה X 3 (וכן
הלאה), תחושה, שמיעה, ריח, טעם, מחשבה/הכרה/הבנה.
בזכותך יכולתי לעשות את החיבור הפרטי שלי בין הידע הנרכש לבין חוויה נוכחת בגוף ובמיינד
ובאמת להתחיל להבין את המהות.
ל'צלול' ככל שחולפים הימים פנימה ועד פנימה ועוד פנימה, באופן שכזה אל מעמקי המיינד, לקלף
אט אט את הקליפות, דפוסי התגובה וההתנהגות שנצרבו ונחרטו ברבות השנים. ומתוך ההתבוננות
הפנימית עולות התובנות כמו 'לעצור את הסוסים הדוהרים', איך אפשר לבחור לחיות אחרת. לנהוג
אחרת. איש איש על פי הקארמה אתה הגיע למסע לטיהור התודעה.
והתהליך לא תם, והמסע ממשיך …. וממשיך…וממשיך עד אין סוף…
'מי ייתן ותהיי בריאה, מאושרת ושלווה ותמשיכי להרבות טוב בעולם'.
תודה, תודה, תודה . בהוקרה, בהערכה ובאהבה.
רונית

חזרה. רעש רעש רעש,אבק. הנשימה כבדה.
הפעם המפגש נכון יותר,שקט. מקשיב,שם לב לרצון לשנות. הפעם רק רואה את הרצון, לא פועל לא אומר, רואה. זה עובר. שקט כל כך ברעש גדול.
ישנתי, קצת.
יושב. חוזר לאולם. הכל מהדהד כל כך חזק.
כל כך נכון. רואה את ההשתוקקות, שתישאר, רק רואה.
יודע בידיעה שהכל ידעך ויעלם בקרוב. זה בסדר, זה שקט.

אני לא מוצא את המילים ולא יודע כך כך מה אני מנסה להגיד. אבל היה לי חשוב לכתוב לך. גם אם זה קשה ובעיקר כי הדמעות מסתירות לי את המסך.
המסע היה שונה אבל הוא תמיד אחר.
אני לא יודע מה אבל מרגיש עמוק יותר או מדויק יותר. יש איזה חיבור לתובנות שעלו בעבר ועלו שוב והפעם היו בהירות יותר. איזה מסע.

זכות גדולה ללכת בדרך ללא שביל.
זכות גדולה לתרגל ויפסנה.
זכות גדולה להיות תלמיד שלך. תודה.

היום קמתי יקיצה טבעית בשעה 4:30 בדיוק, לא מקריות בכלל, משהו עמוק בימים שעברנו יחד התחיל כל יום בשעה הזו בדיוק 4:30, והנשמה העירה אותי בכמיהה עמוקה אליו שוב.

״ חופים הם לפעמים געגועים לנחל …״

כותבת לכם כי היום אני חשה געגועים אליכם, כל אחד ואחת מכם.
מהדברים האלה שמעריכים רק כשהם אינם יותר.
חסרים לי הימים איתכם, הישיבות באולם איתכם, ההליכות באולם איתכם, הזמן לימוד שלי לבד ובו זמנית איתכם, הנופים, הטבע, היופי בכל פינה, האכילה השקטה, החושך שהתחיל וסיים כל יום – איתכם.
לא תקשרנו לא במילים, בקושי במבט, ובטח לא במגע, ובכל זאת יש בי געגוע למשהו מכם שנגע לי ברובד שאני לא הבחנתי בו עד היום ולא באמת מבינה עדיין.

משהו ב״לבד״ שלי חווה המון ב״יחד״ איתכם, היום הכתה בי ההכרה שהתקשורת שלי איתכם היתה שקטה ובכל זאת עמוקה משחשבתי.

מאחלת ״בריאות, אושר ושלווה״ לכולכם.

תודה ענת על שיעור מדהים ומופלא ❤️

השתתפתי במספר קורסי ויפאסנה אצל ענת. הויפאסנה עם ענת הייתה ייחודית מעניינת מרתקת ואף קשוחה, למדתי על עצמי שיש לי יותר כוח רצון ונחישות ממה שחשבתי שאני מסוגלת. השתיקה הייתה החלק הקל והנעים יותר עבורי. הרגשתי גאווה וסיפוק שהצלחתי לעבור תהליך התבוננות של 10 ימים.
השיחות דהרמה עם ענת היו מעוררות השראה, הרגשתי שהן עוזרות לי להבין יותר טוב את התופעות שחוויתי בתרגול.
דרך התרגול הבנתי ששום דבר אינו קבוע, שהתחושות והמחשבות משתנות כל הזמן. לא אשכח את הרגע של ההתעוררות ב-4.00 בבוקר יציאה אל החשיכה שלפני עלות השחר מגע הקרירות, צליל הגונג, אל אולם המדיטציה.
הויפאסנה השפיעה באופן חיובי על שגרת חיי. אני נזכרת בכל הכלים שלמדתי להיות יותר רגועה ונוכחת, ברגע ההווה.

תודה לענת על כל הידע והחוכמה.

קשה לסכם מסע עמוק ומשמעותי שכל תכליתו היא ההוויה עצמה.
מסע של כניסה לחדרים העמוקים והחשוכים ביותר של הנפש, מסע של הורדת משקפי המציאות המדומה ואיתן המסכות אותן אנו משחקים ביום יום וכתוצאה מכך הצצה אל האמת האבסולוטית, בצורה אותנטית, כפי שהיא ללא צורך בפרשנות.

"To the man's who's mind is silent, the whole universe surrenders" Lao Tzu

והנה פחתה ההתרגשות מהידיעה שהעבודה מתחילה. ואני הנני לכשהגעתי, אפוף חרדה ודאגות משיהיה בסדנא.
בעוד התמקמתי תחת כרית שצבעיה ודפוס צורותיה אינם מטעמי, החלנו בסשן ראשון, ובראשי עדיין טסות המחשבות על אני ועצמי והאם נכונה פה השתייכותי.. ואז ברגע רוח קסומה שרק שיר חדש וטוב יכול ליצור, נכבשתי בצליליו של "בן אדם, עלה למעלה" ששרה ופרטה על מיתר אשה נפלאה, אוטנטית, שמשווה תחושה כמו אמא אדמה.נזרעתי אנרגיה לא ברורה. ככה משיר קטן ונצחי שבוודאי ילווה את שארית חיי.. התפרקתי מכאבים, מבדידותי.
החרדות התעמעמו, הדאגות שקטו ומעולם הפנים נכנסנו לעולם, שברובו, העשייה. הייתי שם. דרוך, מוכן, קצת סקרן ואפשר לומר שמח קמעא.
לאחר זה זמן, החלה העבודה למעמסה על גופי החלוד, הלא מאומן וראה זה פלא, בעיתוי מוחלט הגיעה אתנחתא. ואז שוב קצת מאמץ, כל אחד לפי כוחו שלו, שוב מנוחה.
ובערב, אינני בכאב. יושב, סועד וליבי ער. מימיני אישה. המדריכה. ענת שמה. כמעט לא החלפנו מילה. אבל אני והיא, שנינו, מדברים ללא הרף לאורך כל הסדנא. פניה מדברות אליך ופני שלי בוודאי כולם יודעים שאומרים את אשר בליבי.
במין כישוף שמכה כמו בסנוורים, ענת מלווה ברגעי הפשטות של החיים – רגעים של כלום ושום דבר. רגעים של ארעיות. הבסיס לצמיחה.
השעות חולפות מאליהן, והנה מסביבי חומות מנזר, טבע שזור צבע יפיפה, נוף הרי ירושליים, שני תופי מרים ושני עמודי תווך בתצורת אישה. אלא ש.. היו שם אלו מהרגע הראשון. עד שהבנתי, מה ידעתי לא ידעתי וככה הסתיימה גלולת הזמן שהלכתי ונשארתי ממשש ומחפש לצעוד איתן יחד בגינה. כי אני ועצמי שב, והכרתי בעובדה הפשוטה שיש עוד עבודה.

תודה רבה על סדנא, שניכרת בה המחשבה, הדיוק והרצון להתאים ולגעת בכולם.