המלצות ורשמים – ריטריטים וסדנאות יוגה ומדיטציה

בין שאר המתנות שקיבלתי בריטריט, הייתה זו שגילתה לי שאפשר להסתכל מחדש על קושי, אתגר ואפילו על כאב. הם לא חייבים להיות מקומות שבורחים מהם, הם יכולים להיות מגניבים וחברים נאמנים למסע.

ממדיטציה למדיטציה, מתגלה בפנים מעין עמוד שדרה פנימי שמאפשר את היכולת להתמסר לקושי, לדעת שאני מסוגל לאתגר, ולהתבונן (לפעמים אפילו בסקרנות) על הכאב, לדעת שאני יכול לבחור, עד כמה להכנס לתוכו ומתי מגיע הרגע לעזוב.

זאת מתנה שמלווה אותי יום יום.

תודה רבה על ההזדמנות להסתכל על עצמנו ולהתאמץ למען החיים שלנו, שיהיו טובים וראויים יותר.

זו הייתה בועה נהדרת-מלמדת, מרגשת ומפתיעה. ובלוקיישן גדול מהחיים. תודה על ההדרכה המעולה והמדויקת והלב הגדול ששמתם, את והאסיסטנטים.

ענת יקרה
תודה רבה על הזכות להיות בסדנא. שבעיני משנה חיים אולי קצת אבל מאוד משמעותי בשבילי.
תודה ותמשיכי לעזור לעוד הרבה להבין את המשמעות היופי (והסבל) … שבויפאסנה.

הריטריט היה תהליך משמעותי בו קיבלתי כלים לחיבור ותשומת לב לתודעה. למדתי לתרגל מדיטציה ללא צורך בהנחיה חיצונית. התהליך היה עם עליות וירידות. היו רגעים טובים אך גם רגעים קשים שכבר חשבתי שזה לא בשבילי. לשמחתי, ביום האחרון היה לי סשן בו נכנסתי מאוד עמוק וזו הייתה חוויה נפלאה ומרפאת. שם קיבלתי חיזוק והבנה שהדרך הזו היא אכן שער לחיבור, ריפוי מיקוד ושלווה. אני ממשיך לתרגל בבית וזה עושה לי טוב. אני מעריך שזה לא לכל אחד אך למי ש׳מרגיש את הקריאה׳ זה בהחלט מאוד מומלץ.

היה קשוח אך מעצים…

תודה ענקית לענת שהובילה אותנו את הדרך בסבלנות בשלווה ובשיוון נפש❣ ולעודד שדאג מאחורי בקלעים.🙏

קשה לסכם מסע עמוק ומשמעותי שכל תכליתו היא ההוויה עצמה.
מסע של כניסה לחדרים העמוקים והחשוכים ביותר של הנפש, מסע של הורדת משקפי המציאות המדומה ואיתן המסכות אותן אנו משחקים ביום יום וכתוצאה מכך הצצה אל האמת האבסולוטית, בצורה אותנטית, כפי שהיא ללא צורך בפרשנות.

"To the man's who's mind is silent, the whole universe surrenders" Lao Tzu

"קול נשימה ודממה" כך זה נקרא, מסקרן ומעורר עניין ובשביל מי שאף פעם לא לקחה חלק בריטריט זה היה כמו קריאה ישירה לבוא, ככה הרגשתי ואני כל כך שמחה שהקשבתי.
3 ימים של התבוננות פנימית ופיזית בהנחיית ענת ורקפת.

שילוב ייחודי של צלילים, קול וגוף והכל בתוך התודעה, חוויה ייחודית במקום שקט וקסום. ממליצה בחום.
תודה ענת ורקפת ❤

מדיטציית ויפסאנה, עין כרם – ירושלים. אביב 2024🌺

הדרך לריטריט עברה בכביש תלול שהתפתל בין הרים וגאיות, הנוף היה מגוון ומדהים ביופיו. כשנכנסנו פנימה לגנים, בשורת האביב קיבלה את פנינו בפריחות בשלל צבעים ובריח פריחת ההדרים שנישא באויר. תחושה של שמחה שקטה חלפה בתוכי, הרגשתי איך אני נכנסת בשערי ההווה ונפרדת ולו לכמה ימים מקצב החיים הרגיל. במהלך ימי הריטריט, חוויתי את הדרך הנה בתוכי, לפעמים תלולה ומפותלת, לפעמים מטפסת בין הרים וחוצה גאיות ולפעמים מפעימה ומרגשת. אף לא רגע דל אחד.
הריטריט בהנחייתה של ענת צחור הינו ללא דופי. השקט הפנימי שענת מביאה איתה, מקרין החוצה והופך לתחושת ביטחון ושלווה עבור משתתפי הריטריט. הריטריט מובנה ומתבצע בסדר מופתי ובמתן מרחב אישי לכל אחד ללא עירוב תחומים.

היכרותי עם ענת הינה רבת שנים, ובכל ריטריט מחדש אני חווה את העוצמה המוקרנת מתוכה, עוצמה המלווה ברצינות ובשקט פנימי המאפשרת עבודה פנימית מתוך אמון ותחושת ביטחון. תודה מקרב לב על הדרך🙏

אני ממליצה בחום על הריטריט של ענת.
זו הפעם השניה שאני מגיעה לריטריט ויפאסנה בהנחייתה.
כל פעם הייתה שונה הן מבחינת ההנחיה והן מבחינת החוויה אבל בשתיהן היה מרחב בטוח ותומך תרגול שאפשר צמיחה והתפתחות.
התהליך הוא מאתגר מאוד אבל באתי עם הנחישות והתמסרתי לדרך שענת התוותה וזכיתי מפירותיה.
המיקום מושלם, המרחב מאפשר ובטוח וענת היא המורה המושלמת לצמיחה והתפתחות. ענת מביאה את החוכמה והחמלה, שאיפשרה לי להיות בנחישות הדרושה על מנת לפגוש את עצמי באמת.
היה קשוח ומאתגר פיזית ונפשית אבל אין לי ספק שאני אלך שוב.

מודה מקרב לב.

עברו רק כמה ימים מאז שחזרתי מהוויפאסנה, וכל מה שאני מרגישה עדיין מתגבש. אחרי שבוע של שתיקה, גם למצוא את המילים מרגיש קצת מוזר, במיוחד בעברית, שאינה שפת האם שלי. ובכל זאת רציתי לנסות.

בבוקר הראשון אחרי שחזרתי יצאתי לטייל עם הכלב שלי. כשחציתי את הכביש ועמדתי ברמזור, פתאום הבנתי משהו שלא הבנתי במהלך הריטריט עצמו.

במשך כמה ימים בעין כרם הרבה מהעבודה של לשים לב לעולם שבחוץ הוחזקה בשבילנו. מישהו שמר על הזמן. מישהו צלצל בפעמון. מישהו דאג למסגרת. יכולתי פשוט לשבת ולהרגיש את הנשימה עולה ויורדת.

גם המקום עצמו עזר. המנזר, עצי הפלפל, הגרניומים, השבילים השקטים – כל אלה יצרו תחושה שאפשר לרגע להניח את העולם בצד ולהפנות את תשומת הלב פנימה.

ואז עמדתי שם ברמזור, עם קורקינטים שחולפים, שליח וולט שמופיע משום מקום, מכוניות, צפירות, מחשבות ורשמים מכל כיוון, והבנתי שעכשיו האחריות חוזרת אליי.

האתגר הוא לא איך לשמור על השקט שמצאתי שם. האתגר הוא איך להישאר מספיק ערה לכל מה שמגיע מבחוץ, ובו בזמן לא לאבד את הקשר עם מה שקורה בפנים. איך להבחין למה צריך להקשיב, למה צריך להגיב, ומה אפשר פשוט לתת לו לחלוף — ועדיין להרגיש את הנשימה עולה ויורדת בגוף.

אני חושבת שחלק גדול מהיכולת לחוות את זה הגיע מענת.

קשה לי להסביר בדיוק למה, אבל מהרגע שהגעתי היה משהו בנוכחות השקטה והיציבה שלה שעורר בי אמון. היא לא ביקשה אותו. הדרך שבה החזיקה את הריטריט כאילו אמרה: “את כבר כאן. הגעת עד לכאן. תסמכי.”

ואני סמכתי.

בדיעבד, אני מבינה שהאמון הזה נבע מהערנות, מהדיוק ומהאכפתיות שבהם ענת החזיקה את כל החוויה. היא שמרה על המסגרת כדי שאנחנו נוכל להרפות ולהפנות את תשומת הלב פנימה.

זו הייתה הוויפאסנה הראשונה שלי, ואני אסירת תודה לענת על הדרך שבה הובילה אותה ועל כך שעזרה ליצור את התנאים שאפשרו לכל זה לקרות.❤️