משל הרפסודה – מה לשאת, ועל מה לוותר?
תארו לעצמכם, אדם יוצא למסע ובדרכו מגיע לגדת נהר רחב שמימיו גועשים ומציפים את החוף, בעוד שהגדה השנייה של הנהר נעדרת סכנות, אך אין לו סירה לחצות וגם לא גשר.
מהרהר האדם: זהו נהר רחב וגועש והחוף מפחיד ומסוכן, והנה החוף שמנגד בטוח. אין פה סירה לחתור את הנהר, אף לא גשר לחצות לגדה השנייה. נניח שאאסוף קני סוף, ענפים ועלווה ואקלע מהם רפסודה.
ואותו אדם אוסף זרדים, קני סוף, ועלווה וקולע מהם רפסודה.
נישא על גבי הרפסודה, בעזרת ידיו ורגליו הוא חותר וכך מגיע לגדה השנייה.
בחצותו את הנהר ובהגיעו אל חוף המבטחים הוא חושב: הרפסודה הזו היתה לי לעזר רב, היא נשאה אותי וכך יכולתי להגיע אל החוף שמנגד. אם כך, האם עלי להרימה ולשאת אותה על ראשי או על כתפיי לאן שלא אלך?
ומה אתם חושבים?
תרגום מאנגלית: ענת צחור.
מתוך סוטרת משל הנחש מקובץ המאג'הימה ניקאיה, הקאנון הבודהיסטי.
סגור לתגובות.