משל הרפסודה
דמיינו אדם היוצא למסע. הוא מגיע לגדה של נהר רחב, כאשר הגדה הזו מסוכנת ומלאת סכנות, והגדה השנייה בטוחה ושלווה. אך אין סירה לחצות בה, ואין גם גשר.
האדם חושב: "הנהר רחב וגועש, והגדה הזו מסוכנת ומלאת סכנות, אך הגדה שמנגד בטוחה ושלווה. אין סירה לחצות בה, ואין גם גשר. אם כך, אאסוף קנים, מקלות, ענפים ועלים, ואבנה רפסודה. באמצעות חצייה על הרפסודה הזו, אוכל להגיע לגדה השנייה בבטחה."
ואכן, האדם אוסף קנים, מקלות, ענפים ועלים, ובונה רפסודה. באמצעות הרפסודה הזו, הוא מגיע לגדה השנייה בבטחה.
לאחר שחצה, מהרהר האדם: "הרפסודה הזו הייתה לי לעזר רב. באמצעות חצייה על הרפסודה הזו, הגעתי לגדה השנייה בבטחה. האם עלי להרים את הרפסודה הזו ולשאת אותה על כתפיי לכל מקום שאליו אלך?"
מה דעתכם? האם אותו אדם ינהג בתבונה אם יעשה זאת?
"לא, מכובדי."
"באותו אופן, אני מלמד את הדהרמה כדומה לרפסודה, למען מטרה של חצייה, לא למען מטרה של היאחזות. אתם שמבינים את משל הרפסודה צריכים לוותר אפילו על תופעות ודוקטרינות, שלא לדבר על היעדרן."
מוסר השכל
משל הרפסודה מלמד אותנו שהדהרמה, תורתו של הבודהה, היא כלי שימושי לחציית "נהר" הסבל והגעה להארה. כמו רפסודה, היא נועדה לשמש אותנו במסענו, אך לא להיאחז בה באופן עיוור. ברגע שהגענו אל הגדה הבטוחה, אין עוד צורך לשאת את הרפסודה על כתפינו.
המשל מדגיש את החשיבות של אי-היאחזות, אפילו ברעיונות ובאמונות שנראים לנו מועילים. עלינו לזכור שהמטרה היא שחרור מסבל, ולא היאחזות בדוקטרינות או בתורות ושיטות. כמו כן, עלינו להבין שהדרך חשובה, אך היא לא המטרה הסופית.
תרגום מאנגלית: ענת צחור.
מתוך סוטרת משל הנחש מקובץ המאג'הימה ניקאיה, הקאנון הבודהיסטי.
סגור לתגובות.