השתוקקות וצמא
טנהא (Taṇhā) מתורגמת בדרך כלל כהשתוקקות. משמעותה המילולית היא צמא.
הצמא מתאר היטב את אופייה של ההשתוקקות: החיפוש אחר סיפוק באמצעות החוויה, מתוך ציפייה שתביא לרוויה. דבר מה רצוי מושג ומביא סיפוק, אך החוויה משתנה והסיפוק חולף. בעקבותיו יכולה להתעורר השתוקקות נוספת.
טנהא מתייחסת לתנועה שבה התודעה, השקועה בבורות או באי־ידיעה (avijjā), מחפשת את סיפוקה במה שניתן להשיג, לחוות, להיות או לבטל. אי־הידיעה מתבטאת כאן באי־ראיית טבעה המשתנה של החוויה ובחיפוש אחר סיפוק מתמשך במה שהוא ארעי.
לא כל רצון הוא טנהא. קיימים רצונות וכוונות הנחוצים לפעולה, ללימוד ולתרגול ואינם בהכרח השתוקקות.
כיצד מתעוררת השתוקקות?
החוויה מתחילה במפגש עם מה שנראה, נשמע, מורגש או מופיע בתודעה. בעקבות המגע מתהווה תחושה (vedanā) – נעימה, לא נעימה או ניטרלית.
בעקבות התחושה יכולה להתעורר השתוקקות.
תחושה נעימה יכולה לעורר רצון להמשיך את החוויה, לחזור עליה או לקבל עוד ממנה. תחושה לא נעימה יכולה לעורר רצון בשינוי ובהפסקתה. תחושה ניטרלית יכולה לעורר חיפוש אחר עניין או גירוי.
בשרשרת ההתהוות המותנית (paṭicca-samuppāda) מתואר התהליך:
מגע (phassa) | תחושה (vedanā) | השתוקקות (taṇhā) | היאחזות (upādāna) | התהוות (bhava)
עם המגע מתהווה תחושה; בעקבות התחושה יכולה להתעורר השתוקקות; ההשתוקקות מתנה היאחזות, וההיאחזות מתנה התהוות.
התחושה וההשתוקקות אינן אותה תופעה. התחושה יכולה להיות נעימה, לא נעימה או ניטרלית מבלי שתתפתח בעקבותיה השתוקקות. ההבחנה ביניהן חשובה להבנת האפשרות להפסקת התהליך.
ההשתוקקות והאמת הנאצלת השנייה
האמת הנאצלת השנייה, מתוך ארבע האמיתות הנאצלות, עוסקת במקור ובהתהוות הסבל – דוקהה־סמודיה (dukkha-samudaya).
המילה סמודיה (samudaya) מתייחסת למקור ולהתהוות – לאופן שבו הסבל מתהווה מתוך גורמים ותנאים. באמת הנאצלת השנייה הבודהה מצביע על ההשתוקקות כמקור להתהוות הסבל. גם ההשתוקקות עצמה אינה סיבה ראשונה; היא מתהווה מתוך תנאים, ובשרשרת ההתהוות המותנית היא מופיעה בעקבות התחושה.
ההשתוקקות מחפשת סיפוק באמצעות חוויה שטבעה להשתנות. העונג חולף, מצבים משתנים, הגוף משתנה, יחסים משתנים וגם מצבי התודעה אינם נשארים כפי שהם.
כאשר הסיפוק תלוי במה שמשתנה, גם הוא אינו יכול להישאר קבוע. השגת הדבר הרצוי יכולה לספק את ההשתוקקות לזמן מסוים, אך אינה מסיימת את תנועת הצמא עצמה.
מכאן הקשר בין השתוקקות לסבל: ההשתוקקות חוזרת ומבקשת סיפוק בחוויה שאינה יכולה לספק אותה באופן קבוע. גם חוויה נעימה משתנה וחולפת, לא ניתן להחזיק בתחושה שהיא מעוררת, וגם התנאים והאובייקט שיצרו את הסיפוק משתנים ונעלמים. בתוך כך מתעוררים גירויים, רצונות וחשקים חדשים, והחיפוש אחר סיפוק מתחיל מחדש.
ההשתוקקות של זה החי בחוסר ערנות
מתפשטת כמו צמח מטפס.
הוא נע מחיים לחיים,
כקוף ביער הקופץ מעץ לעץ
בחיפוש אחר פירות.דהמפדה, פרק 24, פסוק 334
שלושת סוגי ההשתוקקות
הבודהה מבחין בין שלושה סוגים של השתוקקות. אפשר לראות בהם שלושה כיוונים שבהם התודעה מחפשת סיפוק: באמצעות עונג, באמצעות הוויה והתהוות, ובאמצעות הפסקה או ביטול של מה שאינו רצוי.
השתוקקות לעונג חושי – Kāma-taṇhā
זוהי השתוקקות לסיפוק באמצעות חוויה נעימה.
היא יכולה להתעורר ביחס למראות, צלילים, ריחות, טעמים, מגעים וחוויות מנטליות. כאשר החוויה נעימה מתעורר הרצון להשיג אותה, להאריך אותה, לחזור עליה או לקבל עוד ממנה.
העונג עצמו אינו השתוקקות. ההשתוקקות היא הצמא המופנה אל העונג והרצון להמשך הסיפוק באמצעותו.
השתוקקות להוויה ולהתהוות – Bhava-taṇhā
השתוקקות להוויה היא הצמא להיות ולהיעשות.
היא מופנית אל ההוויה וההתהוות: להיות, להמשיך להיות או להיעשות דבר מסוים – באמצעות זהות, מצב, מעמד או אופן קיום מסוים.
השתוקקות זו יכולה להופיע גם בדרך הרוחנית – ברצון להגיע למצב תודעתי מסוים, להשיג מדרגה מסוימת או להגיע להארה. עצם קיומה של מטרה רוחנית אינו הופך את הרצון להשיגה לטנהא. כאן חשובה ההבחנה בין טנהא (taṇhā) לבין צ'אנדה (chanda).
צ'אנדה היא רצון, כוונה או שאיפה לפעול ולהשיג מטרה, והיא יכולה להיות מיטיבה כאשר היא מכוונת על ידי חוכמה (paññā), השקפה נכונה (sammā-diṭṭhi) וכוונה נכונה (sammā-saṅkappa). לכן גם השאיפה לתרגל, לפתח את התודעה ולהגיע לשחרור יכולה להיות חלק מן הדרך.
ההבחנה אינה נעשית רק על פי המטרה, אלא על פי איכות התודעה המכוונת אליה: האם פועל בה הצמא להיות, להשיג ולהיבנות באמצעות הדבר המבוקש, או שאיפה המונחית על ידי הבנה ומכוונת להפחתת ההשתוקקות וההיאחזות.
השתוקקות לאי־הוויה – Vibhava-taṇhā
השתוקקות לאי־הוויה פועלת בכיוון של היפטרות: הצמא לכך שמה שקיים לא יהיה.
היא יכולה להתבטא ברצון להיפטר מחוויה, ממצב תודעתי או מאופן הוויה שאינם רצויים. במקום לחפש סיפוק במה שיתהווה, התודעה מחפשת סיפוק בביטולו או בהפסקתו של מה שקיים.
גם צורה זו של השתוקקות יכולה להופיע בדרך הרוחנית. הרצון להיפטר מכעס, מפחד, מחמדנות או ממחשבות מסוימות עשוי להפוך בעצמו להשתוקקות.
מכאן ההבחנה בין הפסקת ההשתוקקות לבין השתוקקות לכך שההשתוקקות תיפסק. הראשונה היא הפסקתו של התהליך; השנייה ממשיכה את אותו תהליך בכיוון של היפטרות.
בצורתה הקיצונית, השתוקקות לאי־הוויה מופנית להפסקת ההוויה עצמה. במסורת הבודהיסטית היא נקשרת גם להשקפת הכיליון (uccheda-diṭṭhi) – התפיסה שהקיום מסתיים בכיליון מוחלט.
טנהא בתרגול ויפאסנה
בתרגול ויפאסנה ניתן לראות את התהליך בתוך החוויה עצמה.
מתעוררת תחושה, ובעקבותיה ניתן להבחין בתנועה כלפי החוויה: הרצון להמשיך את הנעים, הרצון להפסיק את הלא־נעים, הרצון להשיג מצב אחר או להיפטר מן המצב הקיים.
ההתבוננות מאפשרת להבחין בין התחושה (vedanā) לבין ההשתוקקות (taṇhā) המתעוררת ביחס אליה. התחושה וההשתוקקות אינן אותה תופעה, והמעבר מאחת לשנייה אינו הכרחי.
כך גם ההשתוקקות עצמה נעשית מושא להתבוננות. ניתן לראות את התנאים שבהם היא מתעוררת, את השינוי המתרחש בה ואת היעלמותה.
זהו אחד ההיבטים המעשיים של האמת הנאצלת השנייה: לראות כיצד ההשתוקקות מתהווה, כיצד היא מזינה היאחזות וכיצד התהליך הזה ממשיך את הסבל.
כאשר התהליך נראה שוב ושוב בחוויה הישירה, ההבנה אינה נשארת ברמה הרעיונית. הראייה של ההתהוות וההיעלמות משנה בהדרגה את התפיסה שממנה צומחת ההשתוקקות.
עשבים מזיקים לשדות,
ההשתוקקות מזיקה לאדם.
לכן מה שניתן לאלו
המשוחררים מהשתוקקות
נושא בחובו פרי רב.דהמפדה, פרק 24, פסוק 359
מאמר : ענת צחור.
אולי גם זה יעניין אותך
קורסי ויפאסנה – מידע על מהי ויפאסנה וקורסי ויפאסנה.
מדיטציה ודהרמה – קורסים, קבוצות ישיבה ומפגשים אישיים.
דהרמה מנטורינג – אימון אישי ומדיטציה עם ענת צחור.
