סמוראי גדול וקשוח הלך לבקר את הנזיר ודרש ממנו: "נזיר, למד אותי על גן עדן וגיהנום!"
הנזיר הרים את מבטו אל הלוחם הקשוח וענה בבוז מוחלט: "שאני אלמד אותך על גן עדן וגיהנום? אני לא יכול ללמד אותך כלום. אתה אדם בזוי, להב החרב שלך חלוד, אתה בושה ומבוכה למעמד הסמוראים. לך מפה, אני לא סובל אותך."
הסמוראי זעם. הוא רעד, הלהט האדים את פניו, ומילים נעתקו מפיו מזעם. הוא שלף את חרבו והניף אותה, מתכונן להרוג את הנזיר.
"זה גיהנום," אמר הנזיר בשקט.
הסמוראי היה המום מהחמלה והמוכנות של הנזיר להקריב את חייו כדי להראות לו את הגיהנום.
המחווה הזו של הנזיר גרמה לסמוראי להניח את חרבו, ליבו התמלא בהכרת תודה לנזיר והוא זכה בשלווה.
"וזה גן עדן," אמר הנזיר בשקט.
תרגום: ענת צחור
