"שלמות התנוחה מושגת כאשר
המאמץ לבצעה הופך לאי מאמץ,
וכשזה מתרחש מושגת האחדות האינסופית".
פטנג'לי, יוגה סוטרה, II, 47.
המאמץ הנכון
הציטוט מתוך יוגה סוטרה של פטנג'לי, סוטרה II.47, עוסק ברעיון העמוק של איזון בין מאמץ להרפיה, והוא מתאר את הדרך להגיע לשלמות בתרגול היוגה — לא דרך מאבק, אלא דרך נוכחות ושחרור.
"שלמות התנוחה מושגת כאשר המאמץ לבצעה הופך לאי מאמץ" — משמעות הדבר היא שכאשר אנו מתחילים תרגול תנוחה (אסאנה), יש תחילה צורך במאמץ: יציבה נכונה, נשימה, שיווי משקל, מודעות. אבל ככל שהתרגול מעמיק, הגוף לומד את התנוחה, הנפש נרגעת, והמאמץ מפנה מקום להרפיה. מגיע רגע שבו התנוחה כבר "מתבצעת מעצמה" — מתוך נינוחות עמוקה ונשימה שקטה. זוהי התחברות לזרימה הטבעית, במקום שליטה או כפייה.
"וכשזה מתרחש מושגת האחדות האינסופית" — כשהמאמץ נמס לתוך השקט, כשאין עוד "אני עושה", אלא פשוט ישנו הוויה, נוצר מצב של התמזגות עם התודעה הגבוהה, עם המציאות כפי שהיא. זוהי יוגה במובנה העמוק: איחוד — של הגוף, הנשימה, התודעה והיקום.
